תאי גזע ברפואה והלכה

הקדמה

נושא

תאי הגזע הוא אחד הנושאים החשובים והמתקדמים ביותר ברפואה היום. בניגוד לתאים

אחרים, תאי גזע הם תאים שעוד לא עברו תהליכי התמיינות לסוג רקמה מסוים ולכן הם

יכולים להתפתח לכל מיני סוגים של תאים בגוף (תאי גזע פלוריפוטנטים). ואז, אחרי

התמיינות נוספת, התאים האלו יתחלקו למספר מצומצם יותר של סוגי תאים כגון לתא דם

לבן או לתא שריר (תאי גזע מולטיפוטנטים).

במחקרים

מדעיים וברפואה, גילו חשיבות רבה לגידול תאי גזע במטרה להצמיח איברים חדשים. על

ידי הרגנרציה הזאת, ניתן יהיה לבצע חידוש איברים שנקטעו. מדענים חקרו את האפשרות

להמיר את התאים הבוגרים שנמצאים בגוף לתאי גזע פלורפיפוטנטים כדי לתקן כל מיני

בעיות רפואיות (iPS cells). במילים אחרות, יהיה אפשר לגרום לכל תא בגוף האדם להפוך לכל סוג

איבר שצריך (למשל, תא בוגר של עור ייהפך לתא של לב). בנוסף להתקדמות הרפואית בנושא

קטועי איברים, המחקר יאפשר למדענים גם ליצור בשר מתאי גזע בתנאי מעבדה.

כיום,

כמה מעבדות ממציאות דרכים להכין בשר מתאי גזע, על ידי המרת תאי גזע. בנוגע למעמד

הכשרות של הבשר, אפשר למצוא כמה וכמה תשובות הלכתיות. השאלות ההלכתיות שנפתחו

במאמרים אילו עסקו על שאלות של איסור והיתר, במיוחד, שאלות על אבר מן החי, דבר

המעמיד, בטל בשישים, ועוד.

בנושא

של תאי גזע, השאלה העיקרית היא: האם בשר שנעשה מתאי גזע נחשב לבשר מבחינת ההלכה?

ובנוסף לכך, האם לכל איבר שנוצר מתאי גזע יש לו דין של אותו איבר (למשל, יד שנוצרה

מתאי גזע: האם עדיין יש לה דין של יד?).

בגדול,

ישנם שלש שיטות בדין בשר מתאי גזע.

1)     

הרב רייזמן (תחומין לד

ולו) סובר שבשר הנוצר במעבדה לא נוצר בדרך טבעי ולכן אין בו דין בשר הלכתי.

הרב שכטר בשיעורו על הפרשה והרב אמסעל (המאור שנה כה חוברת ד עמוד 20) מסכימים

לשיטתו.

2)     

הרב שפיץ (תחומין לה)

מביא שאין כאן דין של "פנים חדשות באו לכאן" בגלל שהתאים הם "דבר

המעמיד". וכך כתב הרב אריאל (תחומין לו) שהדבר הנעשה במעבדה דומה למה שנעשה

בטבע ויש בו דין של אותו דבר. ולכן, לדעתו, כמובן שיש לבשר מתאי גזע דין בשר מצד

ההלכה. הרב דוד בלייך במאמרו (Tradition 46;4) כתב דבר דומה. הוא מסביר

שכשרואים את הבשר שלפנינו, עלינו לחשוב על מקורו של הבשר. אם הבשר הגיע

מתאי גזע של בשר, הרי יש לו דין של בשר. אבל, אם הבשר הגיע מתאי גזע של מקום אחר

בבהמה (שאין בו דין בשר) כמו מהעור או מהשיער לא יהיה לו דין של בשר הלכתית.

3)     

הרב אשר וויס מביא לאור

שיטה מקורית בעניין, במכתבו להרב גנאק מהOU, והיא שהתוצאה של

התהליך היא מה שקובעת את סטטוס הבשר. זאת אומרת, שאם יש מולנו חתיכת בשר שנראית

כמו בשר ויש לה טעם של בשר, ניתן להשיג מכאן שהיא בשר מבחינה הלכתית[1].

ניתן

להסיק מתוך שלשת השיטות הנזכרות לעיל גם שיטות בנושא תאי גזע ברפואה ובהלכה.

בקיצור, עלינו לדון האם לדבר הנוצר בתנאי מעבדה יש את אותו דין של דבר הנוצר בצורה

טבעית? מהשאלה

הזאת, יוצאות מספר שאלות נוספות שנחקור בהמשך, והן: האם לעובר שנוצר על ידי

"הריון" במעבדה יש את אותו דין של תינוק הנוצר על ידי הריון טבעי? האם

יד הנעשית מתאי גזע מחוייבת במצוות הנחת תפילין או במצוות נטילת לולב? מה

הסטטוס של רחם שנוצר מתאי גזע, הושתל לתוך אישה, ומשם נולד תינוק- האם התינוק שיצא

מרחם זו נחשב ל"אדם" ועכשיו חל עליו דין של פטר רחם?

הריון

חוץ גופי

קיימת

אפשרות שבעוד כמה שנים יצליחו ליצור הריון מחוץ לגוף האישה בתוך מעבדה, ויוולד תינוק

כתוצאה מכך. נשאלת השאלה, מהו דין העובר- האם הוא נחשב לאדם מבחינת ההלכה,

למרות שהוא לא עבר הריון טבעי בתוך אמו[2]?

הדוגמה

הקלאסית במקורי חז"ל לדבר הנולד בצורה לא טבעית הוא הגולם. בספר החכם צבי

(שאלה צ"ג), מדובר על גולם שאינו נחשב אדם משום שאדם הוא "אדם הנוצר תוך

אדם". ובנו של החכם צבי (בשאלת יעב"ץ שאלה פ"ב) והחסד לאברהם (מעין

הרביעי נהר ל') הוסיפו (לדברי החכם צבי) שגולם אפילו לא נחשב לבהמה[3].

בהלכה

ורפואה א', רב הרשלר כתב, "ועדיין יש לנו ללמוד מתשובתו של החכם צבי יסוד

הלכתי רב ערך שכל שאינו ילוד אשה אינו בחיוב שופך דם האדם". ולכן, יוצא שהדבר

פשוט אצל הריון חוץ גופי, שהרי העובר לא יהיה נחשב אדם. ובזה הסכימו גם הרב צבי

שכטר (בשיעורו על החומש yutorah.org) והברץ כצבי ח"ב ענייני כהונה (סי' כ"א) בשם הציץ

אליעזר.

קיימת

מחלוקת קריטית בין שיטת הרב הרשלר לשיטת הרב שכטר בנוגע לתינוק הנולד בצורה טבעית

מהורים שנולדו מהריון חוץ גופי. לפי הרב הרשלר (ששיטתו מבוססת על החכם צבי), הבן

של ההורים שנולדו מהריון חוץ גופי לא עבר הריון "באדם" בגלל שהוריו לא

נחשבים לבני אדם, ולכן הבן גם לא יהיה נחשב אדם. לעומת זאת, שיטת הרב שכטר היא שכל

מי שלא עבר הריון טבעי נחשב שנעשה ע"י ספר יצירה ואינו נחשב לאדם. ולכן, בנם

של הורים שעברו הריון חוץ גופי בהחלט נחשב לאדם (לפי שהוא עבר הריון טבעי), אבל

לאדם בלי הורים[4].

ודומה לשיטתם בבשר מתאי גזע, שהוא, שכל דבר שלא נוצר בצורה טבעית אין לו את אותו

הדין של הדבר הטבעי.

מצד שני

שיטת החכם צבי שעוסקת בשאלה האם הגולם נחשב לאדם אינה ברורה. הרב בלייך (שיבוט

גנטי-מבט תורני) מגיב על מסקנה זו וטוען שהכוונה של החכם צבי היא שהגולם לא נחשב ליהודי

בכלל; השאלה של החכם צבי היא לא על מצב האנושיות של הגולם, אלא על מצב היהדות

שלו[5].

ולכן, שיטת החכם צבי לא שייכת לוויכוח כאן (שהרי כאן עוסקים בשאלה של האם אדם

שנוצר מהריון מחוץ לגוף נחשב לאדם בכלל). ולכן, יש להבדיל בין תינוק הנוצר

ע"י ספר היצירה לתינוק הנוצר במעבדה. בנוגע לשיבוט, כתב הרב דוד בלייך שיש

הבדל משמעותי בין גולם שאינו תוצאה של אדם למשובט שלמרות שהוא לא נוצר ע"י

הריון, הוא עדיין תוצאה של אדם, ולכן נחשב אדם. והוא הדין בעובר העובר הריון חוץ

גופי, שיש לו סטטוס של אדם משום שהוא תוצאה של אדם. וכך סבר בבשר הנוצר מתאי גזע , שהיוצא מן הדבר יש לו דין של אותו דבר.

לפי הרב

אשר וויס, שטוען שהתוצאה של התהליך היא הקובעת בעניין בשר מתאי גזע, אפשר

גם להסיק מסקנה בנוגע להריון חוץ גופי. והיא, שאדם הנוצר מהריון חוץ גופי יהיה

נחשב לאדם לכל דבר בגלל שכל מי שנראה כמו אדם יש לו דין אדם[6].

הנחת

תפילין ביד מתאי גזע

סביר

להניח שבעוד כמה שנים יהיה אפשר להרכיב יד מתאי גזע ולחבר אותה לגוף. וצריך לדון

מה הדין ביד זו בנוגע להנחת תפילין, שהרי דרושה "יד" כדי לקיים את

המצווה. כדי לענות על שאלה זו, יש להביא את שלש השיטות בעניין תאי גזע שהצגנו

בהקדמה:

1)     

לפי הסברה שכל דבר הנראה

כיד הוא יד- וודאי שכאן יהיה נחשב כיד לכל דבר.

2)     

לפי השיטה הטוענת שתאי

גזע נחשבים דבר הנעשים ע"י נס, ייתכן שיד אינה נחשבת ליד. וכך כתב הרב צבי

רייזמן בשם רב קארפ בתחומין, "אם אבר כזו יש לו דין של אבר מאיברי האדם ואם

יש לו דין של יד וזרוע לגבי הנחת תפילין או שדינו כגידים, או ברגל לגבי חליצה, בזה

נראה דלא שייך כאן לבוא מדין ביטול, דהביטול הוא רק לגוף האדם שדינו כאדם עצמו,

אבל ליתן לו דין יד ורגל אין לנו, דשם יד ורגל וזרוע הוא רק היד הכתובה

בתוה"ק שנולדה כיד ורגל, אבל להשתיל בשר לגוף עם תחושות של יד ורגל פשוט שאין

לו דין יד ורגל האדם." לפי שיטתו דבר הנוצר מתאי גזע לא נחשב ליד. אמנם שיטתו

אינה פשוטה וייתכן ששאר הפוסקים שסוברים כשיטתו בתאי גזע, יחליטו שכשמחברים את היד

לגוף האדם, היד תהיה בטלה לגוף ותקבל דין של יד.

3)     

אמנם לצד השלישי יש לדון.

וודאי פשוט אם מוציאים תאי גזע מהיד ומייצרים ממנו עוד יד אז יש לו דין של יד. אבל

מה אם לוקחים את התאי גזע ממקום אחר בגוף והופכים אותם לתאים של יד- האם יהיה להם

דין יד? נראה פשוט שכן. והסברה היא דומה לשיטת האג"מ

בהשתלת איברים שכל המושתל באדם נהיה בטל לגופו. ולכן, עכשיו שהיד היא מחוברת לאדם

יהיה לה דין של יד אפילו אם תאי הגזע הגיעו מהרגל.

ולכן

לפי שיטות 2 ו3 צריכים לדון האם דבר המחובר לגוף האדם יהיה בטל לגוף, יקבל דין של

יד, ויהיה חייב במצוות הנחת תפילין.

בספר

אגרות משה או"ח חל' א' סי' ח', הרב משה פינשטיין עסק בדיון של יד משותקת. הוא

הבין את המושג של יד על פי ההלכה כדבר שיש בה זרימת דם למרות שאין בה שליטה מהמוח.

"אבל פשוט לע"ד שהוא רק ביבש לגמרי שהוא דוקא באם תנקב לא תוציא טיפת

דם... אין הסבה כלל בהיד אלא מצד מחלה שבמוח לכן אף שאינו יכול להשתמש בה לא הוי

כחסר וממילא מחוייב בתפילין להניח עליה כעל כל יד שמאלית." יוצא לפי דבריו

שיד פרוסתטית אין לה דין יד בכלל בנוגע להנחת תפילין שהיד אמורה להיות מורכבת מבשר

ודם. וקשה להביא מדבריו הוכחה ליד מתאי גזע שהרי למרות שליד הזאת יש זרימת דם

ושליטה מוחית, היא לא יד המחוברת לאדם מלידה.

מפורש

העניין בדברי החזון איש (יו"ד סי' ד' ס"ק י"ד), "דודאי בשר זה

המתפקד תפקיד הלב ומחיה את הבעל חי הוא באמת הלב, ואם נשתנתה צורתה החיצונה לא

מצינו שהלב נטרף בשינוי תואר." וכך הובא בספר קב ונקי סי' תל"ב בהסברת

שיטת הרב יוסף שלום אלישיב "שמכשיר הפך להיות כאבר מאבריו, שתפקידו להחיות

בשעת סכנה."  ואם כן, לפי דבריהם יד

מתאי גזע שמתפקדת כמו יד תהיה מחויבת במצוות הנחת תפילין. שכל העושה תפקידו של אבר

נחשב כאותו איבר מבחינה הלכתית.

ושיטתם

מובאות בספר חבל נחלתו סי' ח' שכתב בנוגע ליד פרוסתטית, "פרוטזה היא אבר

חיצוני שמדמה את היד אבל אינו מקיף בתפקודיו יד טבעית על כל המשתמע מכך בתחושה

ופעולה. אף אפשר לנתקנה מהגוף. אבל אבר שהוא מושתל בתוך הגוף ולא ניתן לנתקו ומדמה

את פעולות הגוף יש מקום רב לומר שאינו כגוף זר המחובר לגוף כעין בגד או תכשיט אלא

חלק מהגוף." משמע לפי דבריו שכל מכשיר שמושתל באדם שיש בו כוח של אותו איבר

יהיה נחשב לאיבר. ואם כן, מסתבר לפי שיטתו שאדם יצא לידי חובתו אם יניח תפילין

אפילו על יד פרוטזה, וודאי יצא לידי חובתו על יד מתאי גזע.

יש

הוכחה יותר ברורה מדברי הרב אשר וויס בתשובתו (חלק ב' סי' קל"ב), "ואף

דפשוט בעיני דאבר שהושתל בגופו של אדם כגון לב או כליה בטל לגופו...אין זה אלא

באבר טבעי, אבל מכשיר מלאכותי פשוט הדבר שלעולם אינו נעשה כאחד מאברי הגוף."

יוצא לפי דבריו כדבר פשוט שיהיה חיוב תפילין על יד מתאי גזע.

וכך סבר

הרב אריאל בנוגע לשתל קוכיליארי שכתב "אך אינו נחשב לחלק אורגאני של הגוף.

כמו שא"א להניח תפילין על יד מלאכותית גם אם היא מחוברת לגוף, וה"ה

לנ"ד פעילותו החשמלית של המכשיר אינה פעולה טבעית". ואע"פ שהשוויון

שלו של יד מלאכותית לשתל שמיעה אינו פשוטה[7],

בסופו של דבר, שיטתו היא שדבר שיש לו פעולה טבעית כיד מתאי גזע יהיה לו חיוב הנחת

תפילין.

יוצא

מדברי הנ"ל שאפילו אם סוברים שדבר הנעשה מתאי גזע יש בו דין של אותו דבר

הנעשה בצורה טבעית או שיש לתאי גזע דין של התאים שיצאו ממנו, עדיין יהיה להם חיוב

של הנחת תפילין לאחת משתי סיבות. אחד, אפשר סביר להניח שהוא נהייה בטל לגוף

ככל איבר ההושתל באדם ועתה יש לו דין יד. שני, שבגלל שהוא מתפקד כמו יד

אמיתית, יהיה לו דין של יד להנחת תפילין. אמנם, הרב רייזמן בפירוש כתב נגד אפשריות

אלו, וסובר שכל דבר שלא נברא בצורה טבעית אין בו את האפשרות להיות נחשב ליד טבעית.

רחם

מתאי גזע

מעניין

לעניין באותה עניין, צריכים לדון ברחם הנעשית מתאי גזע והושתלה בתוך אישה. כבר יש

את האפשרות להשתיל רחם מאישה אחת לשניה. וכבר נכתבו מספר כתבות[8]

על נושאי השתלת רחם מאישה חיה ובדין פטר רחם ברחם שכבר נולד בו בכור מאישה אחרת.

ברחם הנוצר מתאי גזע יש לדון בשלש אפשריות (שנזכרים למטה) שיש בהם שתי תוצאות,

שהן: האם לעובר הנוצר ברחם כזה יש דין של אדם? ואם הוא נחשב לאדם, האם יש כאן חיוב

של פדיון הבן?

1)     

הרחם הוא נס ואין לו דין

של רחם

2)     

הרחם הוא רחם בגלל שהוא

יצא מתאי רחם

3)     

הרחם הוא רחם בגלל שהוא

נראה כמו רחם

בשיטה

השנייה יש להדגיש, שאפילו אם התאי גזע לא הגיעו מתאים של הרחם, אלא הגיעו ממקום

אחר בגוף (iPS cell) עדיין יהיה לרחם דין רחם משום שנהייה בטל לגוף אחרי

ההשתלה. הדבר דומה למה שכבר ביארנו לגבי הנחת תפילין על יד מתאי גזע. ואם כן, בלי

שום ספק, לעובר יהיה דין אדם ויהיה לו דין פדיון הבן.

לגבי

השיטה הראשונה, יש לדון. מצד אחד, אפשר להגיד שאין ל"רחם נס" (הנוצר

מתאי גזע) דין של רחם ולכן התינוק לא עבר הריון ברחם ולכן אין לו דין פדיון הבן.

עוד יותר, אם הוא לא עבר הריון ברחם אולי אין לו בכלל דין אדם. הדבר דומה לעובר

העובר הריון חוץ גופי. מצד שני, אחרי שהרחם הושתל בגוף האישה הוא כבר נחשב

ל"בטל לגוף" ולכן יש לו דין של רחם. ולכן יש דין פדיון הבן ברחם זו,

וכמובן שלתינוק היוצא ממנו יש לו דין אדם.

אמנם

אפילו לפי שיטת הרב רייזמן ביד מתאי גזע בתפילין שלא יקבל דין של האבר, יש לחדש

שכל עובר הנוצר בתוך אישה יש לו דין אדם, וזה לא משנה אם הוא נוצר בתוך הרחם או

מ"רחם" מתאי גזע. והוא דומה להריון אקטופי שאם העובר היה גדל מחוץ לרחם,

וודאי יהיה לו דין "אדם". אבל נראה פשוט שעדיין אין כאן דין פדיון הבן

בגלל שאין כאן הריון תוך רחמי, וכמובן לפטר רחם צריכים הריון תוך רחמי.

ובזה יש

לדון אם דין פדיון הבן תלוי ברחם[9]

או בפרוזדור (הנרתיק). וקשה להוכיח מלשון חז"ל שכשמדברים על "פטר

רחם" מתכוונים לרחם או לנרתיק. וכך כתב בפליטה הנשיאה ג', "ומעתה כפי מה

שביארנו בהקדמה הב' שרק מקור חדש ניתן לה אבל לא פרוזדור, א"כ שפיר נקרא

בנ"ד פטר רחם כיון שזו לידה ראשונה שיצאה מרחמה דרך פרוזדור זה שלה."

וכמובן, שלפי רא' זו הבכור הוא דווקא הראשון לרחם ולנרתיק, משום שאם הבן

השני (אחרי בכור דרך ניתוח קיסרי) נולד בצורה טבעית עדיין אין לו דין פדיון בכור.

ודברי

הפליטה הנשיאה חידוש. בגדול, בפדיון הבן יש את הרחם ופתיחת הרחם (cervix). אחרי שהתינוק כבר יצא

מפתיחת הרחם לתוך הנרתיק, הוא כבר נחשב נולד. ואין דין שצריכים שהעובר יעבור דרך

הנרתיק. ולכן, לפי השיטה הראשונה באישה שנוצר לה רחם מתאי גזע אף על פי שהנרתיק

שלה עדיין טבעי לא תהיה מחויבת בפדיון הבן בגלל שהרחם שלה, כולל פתיחת הרחם, לא

נחשב רחם מבחינה הלכתית.

נטילת

לולב ביד מתאי גזע

עד כאן

עסקנו בשאלות שצריכים לדון האם האבר נהיה בטל לגוף. אבל אפילו להניח שהאבר לא נהיה

בטל לגוף, בלולב לא פשוט שצריכים יד כדי לקיים את המצווה. והנה יש מחלוקת אחרונים

באדם שהרים לולב ואתרוג לפני עלות השחר (שזה לא זמן קיום המצווה) ומחזיק

אותם עד זמן קיום מצוות ד' מינים, האם יצא ידי חובתו? והביא הרב זלמן נחמיה גולדבורג (ישורון א') שלפי

החתם סופר, הוא לא יצא לידי חובתו כי מצוות לולב היא הנטילה, וכאן הוא הרים

את הלולב בזמן שלא היה מחויב במצווה. מצד שני, הרב בונם איגר פסק שקיים את המצוה

שהיא אחיזת הלולב, והרי מחזיק את הלולב אחרי עלות שהוא זמן חיוב המצווה.

נטילה

אם

המצווה היא הנטילה, קיימת השאלה של "שליחות"- האם מותר למנות

נציג, שיעשה את המצווה במקום מישהו אחר? וידוע שאין שליחות בלולב. הקצות

בסימן קפ"ב מסביר שמושג "מינוי שליחות" חל במצוות שיש בהם מעשה אבל

אינו חל במצוות הצריכות להיעשות על ידי גוף האדם. ולכן, מסתבר לפי שיטת הרב בונם

איגר שאין כאן שליחות משום שאין שליחות במצווה שאמורה להיעשות (ע"פ ההלכה) על

ידי הגוף. ובגלל שמצות לולב היא באחיזת הלולב שהיא מצוות הגוף, מסתבר שאין דין

שליחות.

אבל לפי

החתם סופר צ"ע, למה הדין של שליחות אינו שייך ללולב? לפי החתם סופר מצוות

לולב היא במעשה נטילת הלולב, ואם כן לפי הסבר הקצות, דין השליחות צריך להיות פעיל.

ודחק הרב זלמן נחמיה בהסברו שיש גזירת הכתוב שאין דין שליחות בלולב. אבל

אלמלא גזירת הכתוב היה מסתבר שקיים דין "שליחות" לפי החתם סופר. הוא

מדגיש שעיקר המצווה היא הכוח שמרים את הלולב.

ואזיל

לשיטתיה החתם סופר שכתב ביו"ד סימן קי"ח (כך הביא המועדים להלכה לרב

זווין ולא מצאתי את דבריו שם) בהסברו על דין הגמרא שלקיחה ע"י דבר אחר נקראת

לקיחה. והסביר החתם סופר שם שלקיחה ע"י דבר אחר נקראת לקיחה בגלל שהאדם הפעיל

את הכוח שגרם לעשיית המצווה. מצוות לולב היא הלקיחה, וכל זמן שאדם גורם

להרמת הלולב ע"י הפעלת כוח, לפי החתם סופר, זה נחשב "לקיחה"^[10].

לפי

סברת החתם סופר מצוות לולב היא בלקיחה. כל זמן שהאדם מפעיל את הכוח שגורם

ללולב לזוז כמו שמתרחש ביד מתאי גזע, האדם יצא לידי חובתו. ולכן אפילו לפי הסוברים

שיד מתאי גזע אינה יד ולא בטלה לגוף, הכוח שמטיל את הלולב מגיע מהאדם ויצא ידי

חובתו.

אחיזה

לפי

שיטת הרב בונם איגר ההובא לעיל, מצוות לולב היא באחיזה ולכן היא מצווה בגוף. ולכן

צ"ע, האם אחיזת הלולב צריכה להיעשות ע"י יד או שכל זמן שאוחז

איכשהו ע"י חלק מהגוף, יצא לידי חובת אחיזת לולב? ופסק הברכי יוסף

סימן תרנא "אם אין לו ידים וזרועות יטול בשינו כיון שלא כתיב יד". וכך

פסק הבכורי יעקב. ומשמע קצת כך מדברי ספר המכתם סוכה ל"ז ע"ב ד"ה

לולב בימין ואתרוג בשמאל, שכתב שגדם יכול ליטול בזרועותיו משום שלא כתוב יד בלולב.

ואם אין הדגשה ליד, מסתבר שגם מותר לקחת בפה. וכך דייק בספר ולקחתם לכם סימן ו'.

אמנם מסתבר שבפה לא יצא אע"פ שבזרוע יצא והוא משום שיש דין "כבוד"

ואין דרך כבוד לצאת ידי חובתו בפה.

אבל רוב

הפוסקים חולקים על שיטתם. הלכות קטנות שאלה ע"ז, הערוך השולחן סי' תרנא

ס"ק יא, ומשנה ברורה שם ס"ק כב (בשם הפרי מגדים) כתבו שאין דרך לקיחה

בפה ואינו יוצא ידי חובתו בזה. וכתב הנשמת אברהם שם להכריע שאם אין לו ידים יטול

בפה בלי ברכה לפי צד המתירים.

ועתה

צ"ע. לפי הסברה שלקיחה דרך הפה זה לא דרך כבוד (ולכן מי שעושה כך לא יצא לידי

חובתו), אין דין שצריכים יד כדי לקחת את הלולב, אלא יש דין כבוד. ואם כן,

כל זמן שהמצווה נעשית עם "כבוד" יצא אע"פ שאינו ידו. אבל לפי

הסוברים שאין יוצא לידי חובתו משום שאין שם לקיחה בכך, משמע שצריך יד דווקא כדי

לקיים את מצוות הלקיחה^[11]. בנוגע

ליד מתאי גזע: עכשיו שהיד מחוברת לגוף היא גם בטלה לגוף ונחשבת כחלק מהגוף. אבל

צ"ע אם היא גם נחשבת כיד או פשוט לדבר שבטל לגוף שלא קרוי בשם

"יד"? לפי צד הסובר שיש דין כבוד באחיזת לולב, מסתבר שיד מתאי גזע גם

נחשבת ל"כבוד" ולכן יצא ידי חובת נטילת לולב. ואפילו לפי הצד הסובר

שהחיסרון באחיזת לולב בפה הוא שאינו דרך לקיחה מסתבר שיד מתאי גזע נחשבת דרך לקיחה

לאדם שיש לו יד מתאי גזע.

ויוצא

גם לפי שיטה זו בהלכות לולב, שיד מתאי גזע לכל השיטות נחשבת לנטילת לולב.

סיכום

במאמר

הנ"ל עסקנו במספר שאלות הלכתיות בעניין תאי גזע ודיונים הדומים להם.

לפי

השיטת שסוברת שתאי גזע נחשבים לנס, יוצא שבשר הנוצר מתאי גזע אין לו דין בשר

הלכתי. ועובר שעובר הריון חוץ גופי אין לו תהליך טבעי ואין לו דין אדם. בנוסף לכך,

ברחם מתאי גזע אין דין רחם ולא יהיה לבכור הנולד תוך רחם זו דין פטר רחם, אף על פי

שאפשר לדון אם יהיה לו דין אדם משום שעבר הריון תוך אישה. וכמובן שיד שנוצרה מתאי

גזע אין לה דין יד ואין אפשרות להניח תפילין עליה אבל עדיין ייתכן שיהיה חיוב

נטילת לולב.

לפי

הסוברים שבשר מתאי גזע נחשב בשר בגלל שהוא נראה כמו בשר, יצא שגם ברחם, בהריון חוץ

גופי וביד מתאי גזע הם מתפקדים כהלכה. שהרי כל דבר שהתוצאה נראית כדבר שנעשה בדרך

טבעי יהיה לו דין של אותו דבר. והבשר הוא בשר, יש דין פדיון פטר רחם, יש לו דין

אדם ויש כאן חיוב תפילין ונטילת לולב על יד זאת.

לפי

השיטה השלישית, יש כאן שאלה של זהות וכל היוצא מן הדבר יש לו דין של אותו דבר. ולכן,

בבשר תלוי מקורם של התאי גזע. תאי גזע היוצאים מבשר יהיה להם דין בשר, מה שאין כן,

בשר מתאי גזע ממקום אחר לא יהיה להם דין בשר. אמנם, עדיין יש את האפשרות לשנות את

המקור אם הם נעשים בטלים לגוף. לדוגמה ברחם וביד מתאי גזע שמקורם ממקום אחד, אחרי

שמתחברים לגוף יהיה להם דין של אותה חלק של הגוף. ולכן יש דין פטר רחם, חיוב

תפילין וחיוב נטילת לולב. וכמובן שהנולד ברחם חוץ גופי יש לו דין אדם שהרי הוא

יוצא אדם.  

[1] וקשה להבין את שיטתו. שלפי דבריו, בשר

שעשוי מדברים כימיים ונראה כמו בשר, נחשב לבשר, ותמוה. בנוסף לזה, אם לא יבדילו

בין ה"בשר הטבעי" (the

impossible burger) לבין בשר רגיל, ה"בשר

הטבעי", לפי שיטתו יהיה נחשב לבשר ממש. והדעה הזאת אינה פשוטה.

[2] בניגוד

לIVF שאף על פי שהעובר לא נוצר בדרך טבעי הוא עדיין עבר הריון טבעי.

[3] הסדרי טהרה אהלות (דף ה') תמה על שיטה זו וטען, שלפי שיטתם אין

איסור רציחה באדם הראשון שנברא מעפר. ואם העניין כל כך פשוט, אז אפשר להשוות את

אדם הראשון לאחד שלא נברא בתוך אמו. אבל, ההבדל הגדול הוא, שאדם הראשון נברא

ע"י הקב"ה וכמובן שאין לך אדם גדול מזה.

[4] אפשר להוסיף לשיטת הרב שכטר, שלאותו בן

יהיה דין דומה לגר שאין לו הורים או אחים. אבל יש חילוק חשוב בין דינו לדין של גר.

לגר אסור להתחתן עם אחיו בגלל גזרה שלא רוצים שיכנס ליהדות ויהיו לו יותר קולות

ממה שהיו לו בעבר. אבל הילד הזה (אפילו אם נגיד שצריך להתגייר) אף פעם לא היה לו

קשר של קרוב משפחה לאחיו בגלל שלא היו לו הורים.

[5] יותר

חדש שיטת הדרכי תשובה יו"ד סי' ז' ס"ק י"א שדן אם שחיטת גולם היא

שחיטה כשרה בכלל וסובר שגולם נחשב ליהודי ושחיטתו כשירה. ואם כן, אינו מובן למה

גולם לא נכלל במניין.

[6]

לסברת

הדבר, עיין בדברי הרב אברהם שטינברג במאמרו הגדרת אדם ומאמרו של הרב יגאל שפרן

שמופיע "בשיבוט הגנטי לאור ההלכה" שהביאו מספר הגדרות למושג

"אדם".

[7]

שהרי בתפילין יש צורך "ליד" כדי

להיות חיוב תפילין אבל בשמיעה ייתכן לסבור ששמיעה היא דבר הנעשה במוח ואין צורך

שיהיה אוזן טבעית שנותנת למוח "לשמוע".

[8] האבן

יקרה ח"ג סי' כ"ט, והקובץ וילקוט יוסף חל' י' סי' כ"ב ובקובץ אוהל

יצחק שנה ה' חבורת ד' סי' ד'. ובספר הר צבי סי' ז' אות י' ובפליטה הנשיאה ג'.

[9] כך סבר

רב קופיאצקי ההובא בספר הר צבי. והוכיח כך מזה שיש דין פטר רחם לכל בכור של אב

שנולד מאישה אפילו אם יש לו הרבה נשים. ושיטתו מפליא, שראיותיו לא מוכיחות אם הרחם

או הנרתיק הוא הקובע.

[10] ועיין בצל חמדה סימן ח' שגם משמע כך.

[11] ואולי יש לדייק שלפי צד שמצוות לולב היא הנטילה צריכים דווקא

יד שעושה את הלקיחה אבל לפי צד שהמצווה היא האחיזה יכול לצאת אפילו בפיו שסוף כל

סוף נותן ללולב להיות על גופו.